מאירי על יבמות כ׳

1 לענין ביאור זה שאמרו בכאן שדי היתירא אהיתירא ואיסורא אאיסורא פירושו שדי ויבמה דדייקת מיניה איסורא אאשת אחיו שלא היה בעולמו דאסירא ושדי ולקחה דדייקת מיניה היתירא איבמה דעלמא דשריא ומה שהקשו לר' שמעון דקאמר הואיל ומצאה בהיתר כו' אלא מעתה אחותו מאמו שנשאה אחיו מאביו ומת תתיבם דהא אי אמרת איסור אחוה היכן אזל אף אני אומר איסור אשת אח שלא היה בעולמו היכן אזל ותירץ לו האי איסורא דאית ליה היתירא האי איסורא דלית ליה היתירא פירושו איסור אשת אח יש לה היתר לפעמים ואי אתה אוסרה אלא מפני שלא היה בעולמו וכיון שכנסה שמעון שהיה בעולמו אזל ליה איסורא לר' שמעון אבל איסור אחוה לית לה היתירא לעולם ובתוספות פירשו האי איסורא דאית ליה היתירא שאחר שנשאה יבם פקע איסור אשת אח עד שאם גירשה יכול להחזירה ומכיון דפקע לגבי דידיה פקע נמי לגבי אח הנולד והוה ליה אשת אחיו שהיה בעולמו:

2 המשנה השנית והכונה בה לבאר ענין החלק השני והוא שאמר כלל אמרו ביבמה כל שהיא אסורה איסור ערוה לא חולצת ולא מתיבמת איסור מצוה ואיסור קדושה חולצות ולא מתיבמות אחותה כשהיא יבמתה או חולצת או מתיבמת אמר הר"ם פי' איסור ערוה הן ט"ו וצרותיהן וצרות צרותיהן כמו שבארנו וכן איילונית לא חולצת ולא מתיבמת למאמר השם והיה הבכור אשר תלד פרט לאילונית שאינה יולדת ואשת סריס חמה ואשת אנדרוגינוס לא חולצת ולא מתיבמת לאמרו ומת אחד מהן ובן אין לו מי שהיה ראוי להיות לו בן פרט לאלו שאינן ראויין להיות להם בן וכן אשת גר ואשת עבד משוחרר מפני שאין אחוה לא לגוים ולא לעבדים איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא מתיבמת ואולם עקרה וזקנה או חולצת או מתיבמת ואף אם אינן ראויין לולד וכל אשר לא תחלוץ ולא תתיבם או תחלוץ ולא תתיבם צרתה או חולצת או מתיבמת זולת צרת ערוה וצרות צרותיהן כמו שביארנו:

3 אמר המאירי כלל אמרו ביבמה כל שאיסורה ערוה אצל היבם ר"ל מחייבי כריתות או מיתות בית דין כגון בתו או אחותו או אחת מחמש עשרה נשים הנזכרות במשנה לא חולצת ולא מתיבמת ר"ל צרתה שהערוה פוטרת צרתה והרי היא ממילא באיסור אשת אח ואין צריך לומר ערוה עצמה:

4 וכל שהיבמה איסור מצוה אצל היבם ר"ל שניות שמדברי סופרים והוא קורא להם איסור מצוה מפני שמצוה לשמוע דברי חכמים או איסור קדושה ר"ל מחייבי לאוין חולצת ולא מתיבמת ר"ל היבמה עצמה שמאחר שאף חייבי לאוין קדושין תופסין בהן הרי הן בנות חליצה ויבום אלא שגזרו ביבום משום ביאה שניה שכבר נתקיימה מצות יבום והויא לה בתר הכי ביאת איסור ומכל מקום צרותיהן של אלו מתיבמות שאין צרה פטורה אלא צרה שמצד ערוה ואפילו איסור חכמים אין כאן זו היא שיטתנו ואף בתלמוד המערב אמרו כן להדיא ומכל מקום יש פוסקין שאף צרותיהן חולצות ולא מתיבמות וממה שאמרו למטה שביאת איסור מצוה ואיסור קדושה או חליצתה פוטרת צרה ואם צרותיהן מותרות ביבום הא קיימא לן דחליצה פסולה לא פטרה צרה דאלימא זיקה דידה ולדעתם זו שבתלמוד המערב שאמרו צרת שניה חולצת או מתיבמת ר' נחמיה היא שסובר שאף חליצה פסולה פוטרת ואין הלכה כן:

5 אחותה שהיא יבמתה או חולצת או מתיבמת פי' כבר ביארנו שכל שנזדקקו שתי נשים קרובות זו לזו לפני יבם שאינן מתיבמות מפני שהזקוקה כעין ארוסה וכל אחת אצל היבם קרובת זקוקתו ואומר עכשו שאחותה של ערוה שהיא יבמתה ר"ל נשואה לאח האחר עד שהיא ואחותה שתי יבמות הבאות משני בתים והאחת ערוה לזה היבם מותר באחותה ואין כאן אחות זקוקתו שהרי האחרת ערוה עליו ואינה זקוקתו כלל מעתה שתי אחיות נשואות לשני אחים ומתו שניהם ולהם אח שלישי ונזדקקו שתיהן לפניו אם האחת ערוה עליו כגון שהיתה חמותו הרי זה מותר באחותה ואינה קרויה אחות זקוקתו אבל אם היתה האחת עליו איסור מצוה או קדושה הואיל וקדושין תופסין בהן זקוקה היא ואחותה אחות זקוקתו שכל חייבי לאוין בני יבום נינהו דאתי עשה דיבום ודחי לא תעשה אלא שמביאה ראשונה ואילך שנתקימה מצות יבום עומדת באיסור וחייב להוציאה בגט ושמא תאמר היאך עשה זה דוחה לא תעשה והרי איפשר לקיים העשה בחליצה אין זה כלום שחליצה מצוה אחרת היא ובמקום יבום לא נחשבה ומתוך כך גזרו חכמים שלא יתיבמו גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה אלא יחלצו ועכשו מפרש איסור מצוה עריות שמדברי סופרים והם השניות איסור קדושה חייבי לאוין והם אלמנה לכהן גדול או גרושה וחלוצה לכהן הדיוט שעבר אחיו ונשאן וכן ממזרת ונתינה לישראל או בת ישראל לנתין ולממזר:

6 זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

7 צרת אילונית כבר ביארנו לעיל י"ב ב' שמותרת ולענין ביאור זה שהוזכרה כאן להיתר יותר מצרת סוטה וצרת מחזיר גרושתו שמותרת גם כן משום רישא נקט לה דהוה מרבה לה לאיסורא וכדקאמר לאיתויי צרת אילונית וכדרב אשי וההוא ודאי צרת אילונית משום דהויא לה צרת ערוה שהרי אילונית הואיל ואינה בת יבום הויא לה אשת אח שלא במקום מצוה ובתוספות האריכו בה הרבה:

8 וכן לענין ביאור זה שאמרו אחותה דמאן אילימא דאיסור מצוה ר"ל ודאיסור קדושה והא כיון דמדאוריתא רמיא קמיה קא פגע באחות זקוקתו:

9 יש שואלים היאך הדבר פשוט לו כל כך להקשות ממנה ושמא תנא דמתניתין סבר אין זיקה ומכל מקום אינה קושיא דאיהו אליבא דהלכתא קא מקשי ועוד דתנא דמתניתין על כרחין יש זיקה סבירא ליה מדנקט אחותה דאיסור דאי אין זיקה כל אחותה שהיא יבמתה אפילו שתיהן של היתר מיבם לאי זו שירצה אלא ודאי יש זיקה ואם כן קשיא ואוקמה באחותה דערוה על הדרך שביארנו במשנתנו:

10 מאחר שביארנו בחייבי לאוין שבנות יבום הן מן התורה ומפני שעשה של יבום דוחה את הלאו שבהן כל שנזדקקו לזה שתי יבמות או כמה מבית אחד ואחד מהן מחייבי לאוין ביאתה או חליצתה פוטרת צרתה הואיל ומן התורה אף היא בת יבום או בת חליצה כחברותיה והלכך פצוע דכא וכרות שפכה וסריס אדם שהוא בכללם והם אסורים לבא בקהל בלאו אע"פ שאין מיבמין לכתחלה מדברי סופרים ומגזירת ביאה שניה אם יבמו יבומן יבום ולא נתמעט הסריס מדין זה אלא סריס חמה שלא היתה לו שעת הכושר שהוא כאילונית באשה אבל אלו כלן היה להן שעת הכושר והוא שאמרו מתו ולהם נשים ועמדו אחיהם ועשו מאמר או נתנו גט ליפסל לשאר אחים שהגט פוסל את היבמה מדבריהם כמו שיתבאר לקמן נ' ב' או חלצו מה שעשו עשו ואם בעלו קנו שמכל מקום אישותם היה אישות גמורה וזיקת נשותיהן לאחיהם זיקה גמורה ואם מתו אחיהן של אלו ועמדו הן ועשו מאמר או נתנו גט או חלצו מה שעשו עשו ואף אם בעלו קנו שאף מצות יבום עליהם כמו שביארנו אלא שאסור לקיימן אחר ביאה ראשונה שנתקיימה בה המצוה ומוציאין בגט והזקן אע"פ שפסק מלידה אחיו מיבמין לו והוא מיבם להם ומותר לקיימה:

11 כל זה שביארנו בחייבי לאוין והוזכרה במשנתנו עמהם אלמנה לכהן גדול אין הדין שוה בה לשאר חייבי לאוין והענין הוא שאלמנה מן האירוסין שאין בה אלא לאו גרידא דינה כשאר חייבי לאוין לגמרי אבל אם היא מן הנשואין שכבר נבעלה ויש לו עליה לאו של אלמנה ועשה דבעולה אי איפשר לומר שיבא עשה של יבום וידחה לאו ועשה ואם כן אף מן התורה אינה בת יבום ואין לומר שאף היבום עשה ולא תעשה עשה דיבמה יבא עליה ולאו דלא תהיה אשת המת החוצה שהרי לאו זה לא בא למצות יבום אלא לאסרה לזר הא כל שרוצה להתעגן בלא יבם ובלא זר אין כאן חיוב לאו ומעתה ביאתה או חליצתה אינה פוטרת צרה ואם בעל לא קנה כלל מתורת יבמה שהרי אינה בת יבום כלל אלא שמכל מקום אם בא עליה בתורת קדושין וברצונה צריכה גט שהרי קדושין תופשין בה אי משום דבכלל חייבי לאוין היא אי משום דכהונה גדולה איפשר לאחותי מינה ויש אומרין שאף בכל צד שבבעילה צריכה גט מגזירה שמא יאמרו קנאה ויוצאה בלא גט ובדין הוא גם כן שלא תהא צריכה חליצה שכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה וכן הדין דכל דלא רמיא קמיה ליבום חליצה למה והרי אין חליצה אלא סלוק הזיקה וכמו שאמרו בתלמוד המערב פ"א ה"א מה את סבור חליצה קנין אינה אלא פטור ואם אין זיקה אין חליצה אלא שחכמים הצריכוה חליצה גזירה משום אלמנה מן האירוסין מידי דהוה אמקדש אחות יבמה שאע"פ שנפטרה צרתה מן התורה אצרכוה רבנן חליצה גזירה שמא יאמרו יבמה נפטרת לשוק בלא חליצה ויש אומרים שאף מן התורה היא בת חליצה וממה שדרש רב גידל ועלתה יבמתו השערה שאין תלמוד לומר יבמתו שהרי כבר הוזכרה במקרא ומה תלמוד לומר יש לך יבמה אחרת שעולה לחליצה ואינה עולה ליבום ואע"פ שרב גידל לחייבי לאוין אמרה לומר שאינן בנות יבום מכל מקום אנו שדחינוה לענין חייבי לאוין משאירין אותה לחייבי לאוין ועשה וכן כתבוה בהלכות גדולות לראשונים ומכאן כתבו רבים שאף ספק סוטה ומחזיר גרושה שאמרו עליהם לעיל י"א ב' חולצת ולא מתיבמת חולצת דבר תורה קאמר:

12 זה שכתבנו בביאה ראשונה שהיא מותרת מן התורה ומצוה שבה דוחה את הלאו אלא שביאה שניה אסורה יש שואלים בה ואף הראשונה היאך הותרה והרי משהערה בה קנאה ונתקיימה המצוה אין זה כלום שהרי המצוה להקמת זרע ואין הקמה אלא לגמר ביאה ואם אתה אומר בבתולה מיהא לישתרי בשניה דהא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה איפשר על ידי סבה כמו שאמרו לקמן ל"ד ב' תמר באצבעה מיעכה ויש מפרשים בה ביאה ראשונה הראויה לעבור:

13 וכן לענין סוגיא הרבה טרחו בתוספות במה שנאמר בסוגיא זו אשת אחיו מאביו לא תתיבם גזירה כו' עד כל הנשים לא יתיבמו ודוחקים בה בפירושין ללא צורך ועיקר הדברים דכולהו כפשטייהו איתמר והאחרונה שבהם שהיא קשה לפרש להם יותר פירושה כל הנשים לא יתיבמו ונעקור מצות יבום הואיל ואיפשר לה בחליצה מגזירת אילונית ומאי פסקא דעקרת לה מהאי טפי מהאי וכשם שזו אינה שחששות רחוקות הן ואין חוששין להם כך גזירת מקום מצוה אטו שלא במקום מצוה חששא רחוקה היא ושאר הדברים אין צורך בהארכתם: